תוספות על חולין קכ״ב ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על חולין קכ״ב ע״ב:ד׳ תוספות על חולין קכ״ב ע״ב:ט״ו »

1 גליון הש"ס על חולין פתח ↗

שם לאסור צירן ורוטבן וכו'. ע"ל דף קכב ע"ב תוס' ד"ה למינהו ודף קכו ע"ב תוס' ד"ה בנבלתה:

2 אור החיים על ויקרא פתח ↗

לְמִינֵהוּ. פְּשַׁט ״לְמִינֵהוּ״ יַגִּיד כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה מִינֵי צָב, וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה אוֹ אֲפִלּוּ מִין אֶחָד לְבַד יֹאמַר הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״. אֶלָּא שֶׁבְּהָעוֹר וְהָרוֹטֶב חולין קכב: תַּנְיָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַטְּמֵאִים״ – לְרַבּוֹת עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, יָכוֹל אֲפִלּוּ כֻּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵלֶּה״, וְהָא ״אֵלֶּה״ אַכּוּלְהוּ כְּתִיב? אָמַר רַב: ״לְמִינֵהוּ״ הִפְסִיק, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, מִנַּיִן לְרַב לוֹמַר כִּי ״לְמִינֵהוּ״ בָּאָה לְהַפְסָקָה וְלֹא לְגוּפָהּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים? וְנִרְאֶה כִּי רַב אֵינוֹ מַכְחִישׁ מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב, וְכַוָּנָתוֹ הִיא כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ לְפָנֵינוּ רִבּוּי שֶׁל ״הַטְּמֵאִים״ לְרַבּוֹת עוֹרוֹתֵיהֶן, וְאָמַר הַכָּתוּב סָמוּךְ לְרִבּוּי זֶה מִעוּט דִּכְתִיב ״אֵלֶּה״, וְאִם לֹא הָיְתָה תֵּבַת ״לְמִינֵהוּ״ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נַחֲלֹק אוֹתָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם הָרִבּוּי וְאוֹתָן שֶׁמִּעֵט. וּמֵאָמְרוֹ ״לְמִינֵהוּ״, הֲגַם שֶׁבָּאָה לְגוּפָהּ, תּוֹעִיל גַּם כֵּן לְהַפְרִיד בֵּין הַמִּתְרַבִּים בְּטֻמְאַת עוֹרוֹתֵיהֶן, כֵּיוָן שֶׁהַכָּתוּב גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ חֲלוּקָּה בֵּינֵיהֶם לְעִנְיַן טֻמְאָה, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה כִּי ״לְמִינֵהוּ״ בָּא גַּם כֵּן לְסַמֵּן הַחֲלוּקָּה. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבָה קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת שָׁם בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״לְמִינֵהוּ״ וְכוּ׳: תֵּימָה כֵּיוָן דְּהִפְסִיק בָּעִנְיָן, ״אֵלֶּה״ לָמָּה לִי? עַד כָּאן. וּלְדַרְכֵּנוּ לֹא קָשֶׁה. גַּם לְדִבְרֵי תַּנָּא דְּמַתְנִיתִין שָׁם דִּמְטַמֵּא עוֹרוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דְּאָזֵיל בָּתַר גִּישְׁתָּא, אֵין לְהַקְשׁוֹת עָלָיו ״לְמִינֵהוּ״ לָמָּה לִי, שֶׁעַל כָּל פָּנִים אִצְטְרִיךְ ״לְמִינֵהוּ״ לְגוּפָהּ כַּנִּזְכָּר.

1 למינהו הפסיק הענין - תימה דאמר לעיל חולין דף קיב: דהאי הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהתם נמי למינהו הפסיק הענין דפסוק אחד הוא לפירוש הקונט' וי"ל דהכא כל הנהו דממעטינן אית להו גישתא סברא הוא לאוקומי אהנך דכתיב בתר למינהו ואע"ג דכתיבא תנשמת בהדייהו דיש לה גישתא ומרבינן לה אבל צירן ורוטבן דלעיל סברא הוא לאוקומי בכולהו:

2 למינהו הפסיק הענין - קצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה:

« תוספות על חולין קכ״ב ע״ב:ד׳ תוספות על חולין קכ״ב ע״ב:ט״ו »